עד גיל 21

מערבל מזון - סיבוב שני

כתום כהה (סיפור)

 

"היינו תנור ספירלות צבאי

שני קווים מקבילים של אור

שלעולם לא יפגשו".                                                                        

החתולים של הבלוק הם הראשונים להתחמק, כשחרוזי מגיע עד פתח חדר המדרגות, בסובארו פשע שמונים וארבע שלו. חרוזי משחיל עצמו בתנועות נמר אל מחוץ למכונית, פוסע תריסר וחצי צעדים, ואז באדישות יהירה, מפעיל את שלט הרכב :

 "ואנק-ואנק" הבהוב- צפצוף.

מומי, הילד של המוגבלת מהקומה הראשונה עומד על המעקה בכניסה עם מטאטא ביד.יש לו ראש גדול במיוחד, או אולי זה הגוף שקטן. הוא נותן לעצמו קצב, פוצח בדקלום של ג'נסטה ראפ :

"...חולם על גולף אינג'קשיין מגנזיום גלגלים,

הונדה ספורט נמוך עם אורות כחולים

ב-מ-וו שחורה עור בריפודים

אבל גם סוברו פשע זה מרצדס שיכונים"...

חרוזי עובר לידו ומוריד לו  חצי כאפה, לא מספיק עדינה בשביל להיחשב חברית, אבל גם לא קטלנית, כאפה כזו מחנכת. הוא לוקח שאיפה קצרה אחרונה, מהמלבורו האדומה וזורק אותה לרצפה. אמא שלו על המרפסת עצבנית. 

"כנרת מחכה לך שעה כבר שעה איפה אתה".

"לצאת עכשיו או אחרי הסופר ?" חרוזי שואל,

"חכה רגע" אומרת האם, מסדרת את כיסוי הראש שלה ומחייגת בנייד עתיק

"כנרת, את רוצה לחכות, נגמור בסופר נבוא אלייך ? מה ? בסדר, אז תעמדי ליד השער, חרוזי תכף בא, טוב כנרת"

היא ממהרת בקולה -

" טוב טוב כנרת, הבטרייה נגמרת, אני סוגרת. יאללה חרוזי, תצא, הילדה מחכה".

כנרת מחבקת את שער הברזל האדום, זה הכל בגלל המורה החדש הזה שנטפל אליה, "מחוננת בתחת שלך" צעק עליו חרוזי אבל אמא החליטה לתת לזה צ'אנס.

ועכשיו היא כאן עם כל החננות מרחביה והבנים של הפרופסורים מהר הצופים ואפילו יש גם ילדים של שגרירים. "מישהו מעצבן אותך תגידי לי אני דוקר אותו" היא נזכרת במילות הגיבוי של אחיה, אבל פתאום היא מתביישת שיראו אותו פה, עם הטרנינג אדידס והסובארו דיסקוטק. גם ככה מסתכלים עליה עקום.

היא מתחילה ללכת לכיוון הכביש הראשי, אפילו שתכף חושך, אפילו שיש כפר ערבי ,

מה היא צריכה אותו פה, אוטובוס זה מצוין, ולא אכפת לה שקר ושזה לוקח כמעט שעה עד הבית. היא מוציאה את הטלפון הזעיר מהכיס, מנסה להתקשר לאמא, לומר לה שלא יטרח, היא כבר תסתדר, אבל היא מגיעה ישר למענה הקולי.

התחנה כמעט ריקה, רק איזה סטודנט אחד עומד עם תנור ספירלות ביד.

"נהיה חורף" הוא אומר, בראש היא שומעת את אמא צועקת עליה,

"...תיקחי מעיל

שלא תשכחי מפתח 

תאכלי תפוח

אל תחזרי מאוחר

תתקשרי

שלא תדברי עם זרים... "

"חבל שאתה לא יכול להפעיל אותו ביינתים"

"כן, אהה" הוא מחייך במבט בודק, נמשך לתומתה המהבהבת ונבהל כמו מאש גלויה.

אבל פתאום חרוזי נופל עליהם מהשמיים בחריקת בלמים,

"נראה לך שאת מדברת איתו ?

" מה אתה מסתכל ? תעוף מפה לפני שאני שובר לך את התנור על הראש"

הוא משחרר אל הסטודנט שנבלע במהירות אל האוטובוס שהגיע.

"כנסי כנסי מהר לאוטו, מחוננת בתחת שלי " 

חרוזי תופס את כנרת במרפק ודוחק אותה אל פנים הרכב,

הוא לוחץ על הדוושה,מושך את ההילוך. המנוע מיילל כמו החתולים שבורחים מפניו,

הגוף שלהם זוכר היטב את משחקי הילדות שלו. הוא עובר את הצומת בכתום כהה.

"טוב די מה את בוכה

נו בסדר את מחוננת" אומר חרוזי

"שרמוטה מחוננת...

יאללה את באה איתי לסופר ?"...

MISS

יום אחד

ללא תקליט

בשולחן ליד חבורה

לא מפסיקים לדבר

אבל הברמן נחמד

אני בקפה השלישי

ועוד לא צהרים.

אני רוצה שהמלצרית תחייך שוב

שזה קורה - אור נדלק בחדר

הקעקועים הצבעוניים שלה

שולחים רמז במעלה קו המפשעה

משתלבים יפה עם טפט הקיר.

מאחורי המטבח הם יוצאים לסיגריה

היא משתעלת

הברמן מבטיח תה עם עשבים טובים

הם יפים ביחד

והוא רוצה

אבל לה יש חלומות גדולים

וחזה

שיום אחד יקח אותה מפה.

ללא

ללא כנפים

ללא גוף

סרק

לילה של חורף בסוף האביב

העננים נוסעים מהר

משאירים את הכוכבים לנצנץ

כספינות חלל תועות.

מישהו השאיר את האוטו הירוק שלו

תחת עמודי הבניין

שכן שמן עומד עם לום מתכת,

מתנשף. "כבר שבוע" רוטן תירוץ

בתנועת ריקוד מנפץ את השמשה.

מוריד את בלם היד, משחרר לסרק.

אנחנו מדרדרים את הרכב אל מחוץ לחניה

שורטים את הפח הדפוק שלו בפינות העמודים

משאירים כתמים ירוקים למזכרת.

בחוץ הרוח שוב נותנת גז

עץ עייף לא עומד בזה יותר

מתרסק בשקט

תולש חוטי חשמל מהמקום.

חושך של סוף מלחמה נופל על הרחוב

הכוכבים ממשיכים לנסוע.

בלנדר