בשבוע שעבר דודה שלי חגגה יום הולדת חמישים.
החבר שלה מאיר , ארגן לה מסיבת הפתעה במסעדת "נפגשים" וכל המשפחה הגיעה.
אפילו מני ,עם כל העסקים שלו, טס במיוחד מצרפת עם האישה והילדים.
כשהדודה נכנסה למסעדה, ההפתעה נמרחה לה על הפרצוף, כמו איפור.
מאיר שיחרר את ההפתעות אחת אחרי השניה כמו מפריח יונים מקצועי :
שיר שהולחן לכבודה התנגן ברקע, קליפ קצר שודר במעגל הסגור. שירונים חולקו לאורחים. עוגה שלוש קומות וזיקוקי דינור. בסוף גם הפרחים, ברכיים, טבעת והצעה מול כולם.
בעלה של בת-דודתי, סיפר על העסק החדש שפתח, טכנאי שיניים תותבות.
אחרי שהתחיל להימאס לו מהדיון המשפחתי על איך כדאי לקרוא לביזנס שלו, הוא זרק אלי את השיחה :
- "אז גמרת ללמוד, מה? "
-"כן", עניתי עם הראש בצלחת. "צילום ומדיה דיגיטלית. 3 שנים בירושלים".
-"גם סרטים ? וידאו?
-"לא, רק סטילס".
הגבות התרוממו לו קצת,
-"מה יש ללמוד שלוש שנים לצלם ? אני אף פעם לא למדתי ואני מצלם יופי"
הוא שלף מהכיס של החולצה מצלמה דיגיטלית בגודל של קופסת גפרורים.
-"הנה, תראה, היא יודעת הכל - יש לה בפנים מחשב קטן עם צ'יפ של בוטושופ,
והיא יודעת להגיד לך מאיפה לצלם, באיזה זווית, עושה פוקוס לבד,יודעת מתי אתה מחייך, פלאש מתי שצריך - ובלי עיניים אדומות בכלל ! .."
-"פוטושופ ?"
-"בוטושופ, אני אומר לך, הוא כמעט צועק "היא יודעת הכל, תראה, הכל".
בכל אופן, מזל שדודה שלי החליטה להגיד כן, כי מאיר שמר את אלביס לסוף בסטנד בי, חקיין- חקיין אבל דופק ארבע מאות דולר להופעה. אז איך שהדודה עשתה כן עם הראש, אלביס, שזה הזמר שהיא ואבא שלי הכי אוהבים, נכנס עם הבלורית והחליפה פייטים, מגפים שפיץ ומטפחת עם ראשי תיבות. הוא שם קלטת עם שרשרת להיטים והשתדל להזיז את הפה והאגן לפי הקצב.
הבעל של הבת-דודה לא הפסיק לצלם ולקרוא בהתלהבות "יאסו אלביס יאסו"...
"הא, צלמיקו" הוא פנה אלי,
" איזה מזל שהבאתי מצלמה, אחר- כך תספר שאלביס היה כאן, מי יאמין לך, הא ?
בחיית צלמיקו, תראה איזה תמונות, כל אחת גלויה, ושתדע לך זה הכל הצ'יפ הזה של הבוטושופ...
..."שלוש שנים אלק"... הוא נחר בבוז "כבר חצי רופאות שנים היית גומר "...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה